תיק מקלט לנפש

מים ומזון. סוללות ופנס. רדיו ומטען לטלפון. מיום התקיפה באיראן פרסם פיקוד העורף מה חשוב לקחת איתנו למקלט. גם תרופות ועזרה ראשונה כמובן היו שם - כל מה שצריך כדי שהגוף שלנו ישרוד. אבל מה בנוגע לנפש? בזמן סכנה מיידית ישנה עלייה ברמות הקורטיזול שלנו. הקורטיזול הוא הורמון שמופרש במצבי לחץ ותפקידו לעזור לגוף לשרוד במצבי איום, על ידי הנעה לפעולה. כך לדוגמא כנשמעת אזעקה רמת הגוף מעלה את רמת הקורטיזול על מנת שנגיע כמה שיותר מהר למרחב מוגן, שם כבר נהיה מוגנים והגוף יחזור לרמת קורטיזול נורמלית.

אך לעיתים, אנחנו לא חווים רגיעה גם כשהגענו למקלט. לפעמים השהות עצמה מלווה בלחץ, רעש, בכי או עדכונים מתוחים, כך שגם אם נהיה במקום מוגן פיזית הקורטיזול עלול להמשיך לעלות ולהשפיע עלינו. רמות גבוהות של קורטיזול לאורך זמן אפילו עלולות לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית שלו. אז מה ניתן לעשות על מנת לסייע לגוף להוריד את רמות הקורטיזול? . את ההגעה למקלט או הכנה של המרחב המוקדם אנו מבצעים מראש, וחשוב לזכור שיש לנו גם יכולת להתכונן מראש לחרדות, לחץ או פחד -  ולהכין תיק מקלט לנפש.

אז למה הנפש שלנו זקוקה ברגע שמתחילה האזעקה ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב במקלט?

כמתמודדת נפש לא מעט הופתעו לשמוע ולראות כמה אני רגועה דווקא ימים האלה. והאמת, שאני לא לבד. אני חיה חיים שלמים בהם כל יציאה מהבית מצריכה ממני להתכונן ל׳מקרה ש...׳, התקפי חרדה אינם זרים שלי. ודווקא עובדה זו מאפשרת לי לעבור בצורה רגועה את התקופה הזאת, כי יש לי כלים. ועכשיו אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהטיפים שהכי עובדים לי:

אתחיל דווקא ממשהו שלא עוזר לי – נשימות, מתיחות, לחשוב חיובי. בעצם לחשוב בכלל. בזמני מצוקה אני מרגישה כאילו המח שלי לא יכול להירגע לא משנה כמה אנסה 'לשכנע' אותו שהכל בסדר עכשיו. זהו תסמין ידוע של חרדה אצל לא מעט אנשים, המח כאילו רץ ומפליג למחשבות וזיכרונות שרק מעמיקים תחושות לא טובות. הגוף משחרר אדרנלין על ידי הפעלה של השרירים,  וכשנמצאים במקלט השריר היחיד שאפשר להפעיל במרץ הוא בד"כ המח. אז במקום להילחם בו, לנסות לחסום אותו, ולהרדים אותו אני עושה בדיוק ההיפך – אני מפעילה את המח.

אחד הדברים הראשונים שהכנסתי לתיק מקלט שלי היו הפעלות לעצמי – דפי צביעה, חוטים לסריגה, רקמה, מחברת ועט כדי שאוכל לפתור לעצמי תרגילי מתמטיקה פשוטים. גם הורדתי מראש לטלפון מה שנקרא "משחקי זן", אלו הם משחקים שדורשים הפעלת חשיבה אבל בצורה מינימלית (כאשר כמובן לכל בן אדם מה הוא "מידה מינימלית" היא שונה). אני מאוד אוהבת שחור ופתור, ולמחרת כבר הלכתי לקנות חוברת שלמה.

ההפעלות האלו הן גם למח אבל גם לידיים. בעצם המח שלי צריך להתעסק בשני דברים שהם אינם קשים לו, אך מספיקים כדי למנוע ממנו 'לברוח' למקומות שאני לא רוצה שיגיע אליהם, ולא רק שהמח לי מתאמץ לפתור חידות אלא גם הוא עסוק בלשלוח פקודות לגוף..

אפשר לחילופין, או אפילו בו זמנית גם להעסיק את האוזניים – מוזיקה ופודקאסטים, שניהם פתרונות שאני משתמשת בהם הרבה. אני מנסה בעיקר להקשיב לפודקאסטים מצחיקים, גם כהסחת דעת אבל גם כי ידוע שלצחוק יש השפעה פיזיולוגית מרגיעה. בכלל, הומור שחור יכול לעזור במצבי מצוקה. אם יש לכם את החברים הנכונים (זה לגמרי הזמן לספר בדיחות, או לשלוח סרטונים וממים אחד לשני.

גם על מוזיקה וכמה היא מרגיעה דיברו לא מעט, אבל מה שפחות מדובר זה שלא חייבים להקשיב למוצרט או פכפוך מים כדי להירגע. גם כאן, זה לפעמים רק עושה את האפקט ההפוך. אני נרגעת עם מוזיקה כבדה, רוק או אלקטרוני. אני צריכה להרגיש כאילו המוזיקה עוטפת אותי, מפעילה את כל אזורי המח, את כל הגוף, ולא נותנת לשום דבר לחדור למרחב הפנימי שלי. אני אוהבת מוזיקה עם מילים שאני יכולה להקשיב שוב ושוב, לעצום עיניים וללכת לאיבוד בהן. כששמתי בעצמי  מטען נייד בתיק, בהתאם להנחיות,  זה הדבר האמיתי שחשבתי עליו – לא כדי שאצליח ליצור קשר עם אחרים או לקבל הודעה שאפשר לצאת מהמקלט, אלא כדי שאצליח לשמוע מוזיקה, לכל השאר יש את האנשים האחרים שידאגו.

אולי הדבר שאני הכי אוהבת במוזיקה זה שהיא הולכת איתי לכל מקום. כבר כשמגיעה ה"התרעה שלפני ההתרעה" אני יכולה לשים את האוזניות, להגדיר לי מראש פלייליסט, וכשבאה האזעקה אני יורדת איתה למקלט וחוזרת איתה לדירה שלי. היא גם מרככת את הרעש שיש במקלט, ומונעת ממני להקשיב לשיחות שפחות כיף לי לשמוע בזמן מצבי חירום כשאני דווקא מנסה להתנתק מהחדשות.

הקשר בין גוף לנפש ידוע מזה זמן רב, ולכן שמירה על הנפש היא בסופו של דבר גם שמירה על הגוף. המטרה היא לא רק לצאת מהמצב בחיים, אלא לצאת ממנו עם איכות חיים. לכן, דווקא עכשיו, כשלכולנו יש שניה לנשום, כדאי לעצור לרגע ולחשוב: מה אני צריך לשים ב"תיק מקלט לנפש"? מה הם הדברים הקטנים, המוחשיים, שאני יכול לקחת איתי ויהפכו את השהות במקלט לנעימה יותר, רגועה יותר, ובעיקר בטוחה יותר לנפש שלי.

אלה לא חייבים להיות דברים גדולים, אבל כן חשוב שיהיו מותאמים בדיוק לכם. בין אם זה "רק" כדי להעביר את הזמן בצורה נעימה, כדי לאפשר לגוף רגע של רגיעה, או כדי להכניס שמחה וצחוק גם ברגעים הקשים ביותר – העיקר שהם ימלאו את המטרה החשובה באמת: לשמור על הנפש, כאן ועכשיו, וגם בהמשך הדרך.