מיומנה של אלינה - פרק ראשון

המבצר שלי

היי אני אלינה, נעים מאוד וברוכים הבאים לבלוג "מיומנה של אלינה"  אספר לכם קצת על עצמי: אני מטפלת באומנויות, יוצרת, מרצה ויועצת בתוכנית "עמיתים לזכויות" ומתמודדת נפש.  את הפרק הראשון בבלוג רציתי להקדיש לנושא שלדעתי לא מקבל מספיק במה: התחזוקה היומיומית של הבית לצד ההתמודדות הנפשית. עבורי, הבית הוא המקום הכי בטוח בעולם. זה המבצר שלי, וכיף לי מאוד כשהוא מסודר ונקי, אבל המבצר הזה דורש השקעה רבה שמרגישה לעיתים כמו קרב בלתי פוסק. למרות הרצון בבית מטופח, קשה לי מאוד להגיע לתוצאה הזו ולשמור עליה לאורך זמן; המטלות הביתיות גוזלות ממני המון זמן וכוחות, שפעמים רבות פשוט אין לי אותם.

המלחמה על הבית

פעולות פשוטות לכאורה כמו ניקיון, כביסה ובישול נראות לי לעיתים קרובות כמו מטלות סיזיפיות שלא נגמרות לעולם. במיוחד קשה לי עם עבודות הניקיון; זה מפריע לי מאוד כשהרצפה לא נקייה, ואני מוצאת את עצמי רודפת אחרי פירורי אבק ולכלוך. המאמץ הזה הוא קשה גם פיזית וגם נפשית, והרבה פעמים אני מרגישה שהכוחות אוזלים ואני פשוט מוותרת לעצמי, צונחת על הספה בסלון ומסכימה לחיות עם זה בשלום כי אני יודעת שעוד מעט יגיע הרגע הזה, רגע שבו אני אצליח להרים את עצמי בחזרה ואצא למלחמה על הבית, אין ברירה, אני רוצה בית נקי. זה שווה את המאמץ אפילו שתוך כדי הקרב אני כבר יודעת שלמגירות וארונות יש נטיה מרגיזה לחזור לסורם ולהתבלגן מחדש תוך זמן קצר - זה שווה את זה.

לא נכנעת

לפעמים אני מוצאת את עצמי מפנטזת על עוזרת בית שתעזור לי להשתלט על הכל, אני מדמיינת איך היינו עוברות על כל פינה בבית, לא דוחות כלום ולא מפספסות כלום עד שהכל היה נוצץ. אבל בואו למי יש תקציב לעוזרת? גם ככה הכל פה יקר - אז נראה לי שלפחות בינתיים הנקיונות ישארו המשימה המעצבנת שלי. לשמחתי יש לי מדריכה מסל שיקום עם כישרון מיוחד: היא יודעת לעורר בי מוטיבציה מצד אחד, ומצד שני לקבל את העובדה שלפעמים הכוחות שלי מוגבלים וזה לגמרי בסדר. אני יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי, לא נכנעת ובדרך כלל – גם אם זה לא ממש מושלם כמו שאני מפנטזת, זה לגמרי מספיק. אני מאמינה שחשוב שנדבר על הקשיים האלו, היומיומיים, בפתיחות, ואשמח מאוד לשמוע את המחשבות שלכם. אם יש לכם הערות, הארות או חוויות דומות שתרצו לשתף, אני מחכה לקרוא את התגובות שלכם.