תיק מקלט לנפש

מים ומזון. סוללות ופנס. רדיו ומטען לטלפון. מיום התקיפה באיראן פרסם פיקוד העורף מה חשוב לקחת איתנו למקלט. גם תרופות ועזרה ראשונה כמובן היו שם - כל מה שצריך כדי שהגוף שלנו ישרוד. אבל מה בנוגע לנפש?  דובר רבות על חוסן נפשי במצבי חירום. מה אפשר לעשות מראש כהכנה, ומה ניתן לעשות אחרי, כשהמצב נרגע. אבל מה לגבי הרגע עצמו, כשאנחנו כבר במקלט? גם לזה אפשר להתכונן, עם "תיק מקלט לנפש".

המטרה של התיק היא לאפשר שהות רגועה ואפילו נעימה ככל האפשר. בזמן סכנה מיידית הגוף מגיב בעלייה ברמות הקורטיזול הורמון שמופרש במצבי לחץ ותפקידו לעזור לגוף לשרוד במצבי איום. כאשר הוא נשאר גבוה לאורך זמן, הוא עלול לפגוע גם בגוף וגם בנפש.

הקורטיזול מפעיל את מנגון שלושת הF – בריחה, מלחמה או קיפאון, ולפעמים נדמה כי עצם הכניסה למקלט תרגיע ותביא לירידה בריאה. אך לעיתים ההפך הוא הנכון. אם השהות עצמה מלווה בלחץ, רעש, בכי, או עדכונים מתוחים, רמות הקורטיזול עלולות להישאר גבוהות ואף להמשיך לעלות. כך, גם כשאנחנו פיזית במקום בטוח, הגוף והנפש ממשיכים להיות במצב חירום. 

בטח לא חדש לכם, הפיד בפייסבוק, הווטסאפ המשפחתי, החדשות שהיינו דבוקים להם ואולי אפילו המייל של העבודה או הלימודים בטוח היה מלא בתרגילים שניתן לעשות במקלט. אבל חשוב לדעת שנשימות, מתיחות או תרגילי מחשבה לא עובדים לכולם. לפעמים אפילו להיפך. כמתמודדת נפש לא מעט הופתעו לשמוע ולראות כמה אני רגועה דווקא בימים האלה, והאמת שאני לא לבד, באופן אירוני דווקא העובדה כי התקפי חרדה אינם זרים, חיים שלמים בהם כל יציאה מהבית מצריכה ממני להתכונן 'למקרה ש..., אפשרה לי לעבור בצורה רגועה את התקופה הזאת. ועכשיו אני רוצה לחלוק אתכם את הטיפים שלי.

אתחיל דווקא ממשהו שלא עוזר לי – נשימות, מתיחות, לחשוב חיובי. בעצם לחשוב בכלל. בזמני מצוקה אני מרגישה כאילו המח שלי לא יכול להירגע לא משנה מה. זהו תסמין ידוע של חרדה אצל לא מעט אנשים, כל האדרנלין שהגוף מייצר עקב החרדה צריך להשתחרר איך שהוא, וכשנמצאים במקלט השריר היחיד שאפשר להפעיל במרץ הוא בד"כ המח. במקום להילחם בו, לנסות לחסום את הפעולה, להתיק ולהרדים אותו אני עושה בדיוק ההיפך – אני מפעילה אותו.

אחד הדברים הראשונים שהכנסתי לתיק מקלט שלי היו הפעלות לעצמי – דפי צביעה, חוטים לסריגה, רקמה, מחברת ועט כדי שאוכל לפתור לעצמי תרגילי מתמטיקה. גם הורדתי מראש לטלפון מה שנקרא "משחקי זן", אלו הם משחקים שדורשים הפעלת חשיבה אבל בצורה מינימלית (כאשר כמובן לכל בן אדם מה הוא "מידה מינימלית" היא שונה). אני מאוד אוהבת שחור ופתור, ולמחרת כבר הלכתי לקנות חוברת שלמה.

ההפעלות האלו הם גם למח אבל גם לידיים. בעצם המח שלי צריך להתעסק בשני דברים שהם אינם קשים לו, אך מספיקים כדי למנוע ממנו 'לברוח' למקומות שאני לא רוצה שיגיע אליהם, הוא גם נותן פקודות לגוף וגם מנסה לפתור חידות.

אפשר לחילופין, או אפילו בו זמנית גם להעסיק את האוזניים – מוזיקה ופודקסטים שניהם פתרונות שאני משתמשת בהם הרבה. אני מנסה בעיקר להקשיב לפודקאסטים מצחיקים, גם כהסחת דעת אבל גם כי ידוע שלצחוק יש השפעה פיזיולוגית מרגיעה. במיוחד הומור שחור יכול לעזור במצבי מצוקה, אם יש לכם את החברים הנכונים (ויש לכם קליטה במקלט) זה לגמרי הזמן לנסות לעשות ממים ולשלוח אחד לשני.

גם על מוזיקה וכמה היא מרגיעה דיברו לא מעט, אבל מה שפחות מדובר זה שלא חייבים להקשיב למוצרט או פכפוך מים כדי להירגע. גם כאן, זה לפעמים רק עושה את האפקט ההפוך. אני נרגעת עם מוזיקה כבדה, רוק או אלקטרוני. אני צריכה להרגיש כאילו המוזיקה עוטפת אותי, מפעילה את כל אזורי המח, את כל הגוף, ולא נותנת לשום דבר לחדור למרחב הפנימי שלי. אני אוהבת מוזיקה עם מילים שאני יכולה להקשיב שוב ושוב, לעצום עיניים וללכת לאיבוד בהן. כשאני שמתי בתיק מטען נייד זה הדבר האמיתי שחשבתי עליו – שאצליח לשמוע מוזיקה, לכל השאר יש את האנשים האחרים שידאגו.

אולי הדבר שאני הכי אוהבת במוזיקה זה שהיא הולכת איתי לכל מקום. כבר כשמגיעה ה"התרעה שלפני ההתרעה" אני יכולה לשים את האוזניות, להגדיר לי מראש פלייליסט, כשבאה האזעקה אני יורדת איתה למקלט וחוזרת איתה לדירה שלי. היא גם מרככת את הרעש שיש במקלט, ומונעת ממני להקשיב לשיחות שפחות כיף לי לשמוע בזמן מצבי חירום כשאני דווקא מנסה להתנתק מהחדשות.

הקשר בין גוף לנפש ידוע מזה זמן רב, ולכן שמירה על הנפש היא בסופו של דבר גם שמירה על הגוף. המטרה היא לא רק לצאת מהמצב בחיים, אלא לצאת ממנו עם איכות חיים. לכן דווקא עכשיו, כשלכולנו יש שניה לנשום, כדאי לעצור לרגע ולחשוב: מה אני צריך לשים ב"תיק מקלט לנפש"? מה הם הדברים הקטנים, המוחשיים, שאני יכול לקחת איתי ויהפכו את השהות במקלט לנעימה יותר, רגועה יותר, ובעיקר בטוחה יותר לנפש שלי.

אלה לא חייבים להיות דברים גדולים, אבל כן חשוב שיהיו מותאמים בדיוק לכם. בין אם זה "רק" כדי להעביר את הזמן בצורה נעימה, כדי לאפשר לגוף רגע של רגיעה, או כדי להכניס שמחה וצחוק גם ברגעים הקשים ביותר – העיקר שהם ימלאו את המטרה החשובה באמת: לשמור על הנפש, כאן ועכשיו, וגם בהמשך הדרך.