זכויות באשפוז פסיכיאטרי

לפעמים אנו נמצאים במצב נפשי הדורש אשפוז. מטרת האשפוז היא להביא אותנו לאיזון ולעזור לנו לחזור לתפקוד ולשגרת החיים שלנו. במהלך האשפוז יש לנו זכויות רבות שחשוב שנכיר.

מהן הזכויות שלנו באשפוז פסיכיאטרי?

הזכות לקבלת טיפול ומידע רפואי

מידע רפואי
• יש לנו זכות לקבל מידע על המצב הרפואי שלנו:
• עם מה אנחנו מתמודדים?
• מהי האבחנה שלנו?
• מהו הטיפול הנדרש?
• האם קיימת אפשרות לבחור בין טיפולים?
• מהן תופעות הלוואי האפשריות בעקבות הטיפול?
• מה צפוי להיות תהליך ההחלמה?
• מה ההערכה לגבי משך האשפוז שלנו בבית החולים?
• במקרים מסוימים הרופא יכול לא להסכים למסור לנו מידע, לדוגמה, אם הוא חושב שמסירת המידע יכולה לגרום להידרדרות במצב שלנו. כדי לא למסור לנו את המידע, הוא יצטרך לקבל אישור מוועדת האתיקה של בית החולים.

ביום השני לאשפוז שלי הייתה לי שיחה עם מנהלת המחלקה. היא הסבירה לי על המצב הנפשי שלי, שבגללו הייתי צריכה להתאשפז. המנהלת פירטה את תוכנית הטיפול, שכוללת החלפה של הטיפול התרופתי, ואמרה שחשוב שבתקופה הזאת יהיה סביבי צוות טיפולי שיוכל לעקוב אחר האופן שבו אני מגיבה לתרופות ולטיפול במחלקה. המידע שקיבלתי ממנה היה חשוב בשבילי. סמכתי עליה ורציתי להיות שותפה בתהליך, הבנתי שיש פתרון באופק.

זהבית, בת 36, באר שבע

תוכנית טיפול
• לכל מטופל יש תוכנית טיפול שמסבירה על הטיפול שיקבל לאורך האשפוז.
• הצוות במחלקה בונה את התוכנית ומשנה אותה בהתאם למצב שלנו.
• התוכנית כוללת את כל הפעולות שנדרשות כדי לתת לנו טיפול טוב ובטיחותי.
• יש לנו זכות לראות את תוכנית הטיפול, לשאול שאלות לגביה ולבקש דברים שחשובים לנו.

תיעוד רפואי
• יש לנו הזכות לקבל עותק של המידע הרפואי האישי שלנו (למשל: גיליון רפואי) גם במהלך האשפוז.
• סיכום אשפוז יינתן בסוף תקופת האשפוז.
• המידע הזה הוא שלנו ויש לנו זכות להראות אותו לרופא חיצוני מטעמנו.

חוות דעת נוספת
יש לנו זכות לבקש חוות דעת נוספת מרופא מטעמנו, שהוא לא עובד בית החולים. הוא יגיע למחלקה ויבדוק אותנו.

אני נמצא במעקב של פסיכיאטרית במשך שנתיים, וסומך עליה מאוד. כשהתאשפזתי היה חשוב לי שהיא תהיה מעודכנת במצב שלי. בנוסף, רציתי גם לשמוע את דעתה לגבי התוכנית הטיפולית שלי. הפסיכיאטרית הגיעה למחלקה בתיאום עם הצוות הטיפולי, היא דיברה איתי ואחר כך עם הרופא במחלקה. מחוות הדעת שלה הבנתי שהיא מסכימה עם ההחלטות של הצוות במחלקה. אחרי זה היה לי קל יותר לשתף פעולה עם האשפוז.

לאוניד, בן 28, חיפה

הזכות לסודיות
• כל מידע שאנחנו מוסרים או שנמסר עלינו הוא סודי. הצוות המטפל יעביר מידע עלינו רק בהסכמה שלנו.
• הצוות המטפל יציע לנו להסכים להעביר מידע שיסייע לטיפול בנו לבני המשפחה שלנו או לאפוטרופוס שלנו.
• הצוות המטפל יצטרך לוודא שאנחנו מבינים את המשמעות של ההסכמה שימסרו מידע עלינו, למשפחה או לאפוטרופוס שלנו ולהחתים אותנו על מסמך הסכמה למסירת מידע רפואי.
• חשוב שנדע: אנחנו יכולים לבטל את ההסכמה שנתנו ולבקש שלא יימסר מידע. לצורך כך ניידע את הצוות הרפואי.
במידה שאנחנו מאושפזים בצו בית משפט נצטרך לקבל אישור של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית הפניה לתיבת מידע פסיכיאטר מחוזי כיצד ניתן לערער על אשפוז בכפייה) על כל יציאה משטח בית החולים.
העברה לבית חולים אחר
חשוב שנדע שיש לנו זכות לעבור מרצוננו לבית חולים אחר לאחר שהתאשפזנו. לשם כך נצטרך להגיש בקשה לצוות המטפל.
כדי להעביר אותנו לבית חולים אחר, דרושה הסכמה שלנו.
העברה שלנו לבית חולים אחר
במקרים:
שאנחנו לא מסכימים לכך, יכולה להתבצע אך ורק באישור של הפסיכיאטר המחוזי.
בכל מקרה, אנחנו יכולים לערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית על ההחלטה להעביר אותנו לבית חולים אחר.

הזכות לחלוקת קצבה ודמי חופשה

בזמן אשפוז מלא, שכולל לינה בבית החולים, אנחנו מקבלים את כל הצרכים שלנו מבית החולים, ולכן הקצבה שנקבל מביטוח לאומי תחולק בינינו לבין בית החולים.

לאחר 90 ימי אשפוז רצופים, או 60 ימים רצופים ועוד 30 ימי אשפוז באותה השנה, קופת החולים שלנו רשאית לבצע חלוקת קצבה.

חלוקת הקצבה המקסימלית היא 80:20, כלומר 80% מהקצבה יינתנו לבית החולים ו20% מהקצבה יישארו בידינו.
דמי חופשה הם סכום כסף שנקבל מבית החולים שאנחנו מאושפזים בו, עבור הלילות שבהם היינו בחופשה ולא שהינו בבית החולים.

התשלום יתבצע על ידי בית החולים לפני היציאה לחופשה.

התשלום עבור דמי חופשה מתבצע רק במקרים שנעשתה עבורנו חלוקת קצבה.

חישוב דמי החופשה ייעשה בהתאם לסכום חלוקת הקצבה.

משרד הקבלה בבית החולים יערוך את החישוב ויודיע לנו מהם דמי החופשה המגיעים לנו.

הזכות להגיש תלונה

• במידה שאנחנו מרגישים שהזכויות שלנו נפגעו במהלך האשפוז או בשלבים הקודמים לו, יש לנו זכות להגיש תלונה.
• קיימים כמה גופים שנוכל להפנות אליהם את התלונה כפי שנפרט בהמשך.
• ההחלטה למי לפנות תלויה בנושא התלונה, למשל:

תלונה על הטיפול שקיבלנו או על תנאי האשפוז כדאי להפנות למוסד הרפואי שאושפזנו בו.

תלונה על תהליך האשפוז בכפייה כדאי להפנות לפסיכיאטר המחוזי. [הפניה לאשפוז בכפייה H4 כיצד ניתן לערער על אשפוז בכפייה]

במקרים שלא נהיה מרוצים מהתשובה לתלונה שהגשנו נוכל להגיש תלונה לקופת החולים שלנו, ולאחר מכן למחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות.
• יש להעביר את התלונות בכתב.
• במקרים מסוימים אפשר להעביר תלונה בעל פה (ראו פירוט בהמשך).

הגשת תלונה למוסד הרפואי
• בכל בית חולים נמצא אחראי לטיפול בתלונות ובפניות הציבור.
• במקרים שבהם אנחנו לא מרוצים מהטיפול בנו במהלך האשפוז, נגיש את התלונה למוסד הרפואי שבו היינו מאושפזים.
• יש להגיש את התלונה בכתב.
• במידה שאנחנו מעוניינים להגיש תלונה בעל פה, נצטרך לקבוע פגישה עם האחראי לטיפול בתלונות.
• במקרה כזה, האחראי יכתוב עבורנו את הפנייה שבעל פה ויבקש מאתנו לחתום עליה.
• אנחנו רשאים לסרב לחתום, ולמרות זאת קיימת חובה לבדוק את התלונה שלנו.
• תלונות למוסד הרפואי יש להגיש בתיבת התלונות שנמצאת בכל מחלקה, או לשלוח את התלונה בדואר לפי הכתובת של המוסד הרפואי למחלקה לפניות הציבור של המוסד הרפואי.

הגשת תלונה לפסיכיאטר המחוזי
• במקרים שבהם אנחנו לא מרוצים מתהליך הוצאת ההוראה בכפייה, נגיש תלונה לפסיכיאטר המחוזי.
• הפניה לתיבת מידע פסיכיאטר מחוזי H4 כיצד ניתן לערער על אשפוז בכפייה
• יש להגיש את התלונה בכתב.
לרשימת לשכות הפסיכיאטרים המחוזיים.

הגשת תלונה לקופות החולים
• נוכל להעביר את התלונה שלנו לבירור של הממונים על פניות הציבור בקופת החולים שאנחנו שייכים אליה.
• יש לנסח מכתב מפורט ובמידת הצורך להוסיף מסמכים שתומכים בתלונה שלנו.
שירותי בריאות כללית
מכבי שירותי בריאות
קופת חולים לאומית
קופת חולים מאוחדת

הגשת תלונה למחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות
• אם לא קיבלנו מענה לתלונה שהגשנו לאחד מהגופים שהוזכרו, יש לנו את הזכות להגיש תלונה למחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות.
• יש להגיש את התלונה בכתב.
• במידה שאנחנו מעוניינים להגיש תלונה בעל פה, יש לקבוע פגישה עם האחראי לטיפול בתלונות במחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות.
• במקרה כזה, האחראי יכתוב עבורנו את הפנייה שבעל פה ויבקש מאתנו לחתום עליה.
• אנחנו רשאים לסרב לחתום, ולמרות זאת קיימת חובה לבדוק את התלונה שלנו.
• אנחנו יכולים להפנות את התלונה באחת מן הדרכים הבאות:
• שליחת מכתב לכתובת: משרד הבריאות, המחלקה לפסיכיאטריה משפטית, שירותי בריאות הנפש, רח’ ירמיהו 39 ירושלים.
• פנייה באמצעות הדואר האלקטרוני לכתובת habriut@moh.health.gov.il
• פנייה בפקס: 02-5655969
• מספרי הטלפון לבירורים ולקביעת פגישה עם האחראי לטיפול בתלונות:
5400*, 08-6241010

מענים בבריאות הנפש לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

פגיעה מינית היא תופעה נפוצה בעלת השלכות נרחבות על כלל תחומי החיים, ביניהן גם השלכות על הבריאות והמפגש הרפואי. לצורך כך פותחו מענים ייחודיים בבריאות הנפש: אשפוזים פסיכיאטריים ייעודיים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אשפוזי “מעטפת” במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים פרטיים, טיפולי יום לטראומה מינית בבריאות הנפש ועוד.

בחוברת זו תוכלו לקרוא על המענים לנפגעות ולנפגעי מינית באשפוז פסיכיאטרי ובמקומות נוספים כגון: ברווחה ובמערכת הבריאות הכללית.

אשפוז מרצון

יש כמה סוגים של אשפוזים, בכללם אשפוז מרצון ואשפוז בכפייה. בחלק זה נעסוק באשפוז מרצון.
במידה שאנחנו רוצים להתאשפז וקיימת סיבה לאשפוז, נצטרך לפנות לחדר המיון בבית חולים פסיכיאטרי או למחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, ולחתום על הסכמה לאשפוז מרצון ולקבלת טיפולים רפואיים. ההחלטה הסופית על האשפוז תתקבל לאחר שנעבור בדיקה רפואית.
אחרי שנמלא טופס הסכמה לאשפוז מרצון, נעבור בדיקות רפואיות, נפשיות וגופניות, שלפיהן יוחלט אם יש צורך לאשפז אותנו.

תוך חמישה ימים מיום האשפוז שלנו, הצוות בבית החולים ייצור קשר עם קרוב משפחה שלנו בידיעתנו, כדי לקבל ממנו פרטים על מצבנו האישי.

יש לנו זכות לא להסכים שידברו עם קרוב המשפחה שלנו.

לעומת זאת, אם מדובר במצב חירום ואותו קרוב משפחה הוא האפוטרופוס שלנו, לא נוכל להתנגד לכך שידברו עם קרוב המשפחה.

אימא שלי הגיעה למחלקה שאושפזתי בה, כדי לענות על שאלות של הצוות הרפואי. הפרטים שהיא נתנה על התפקוד שלי ועל האופן שבו המצב השתנה בשבועות האחרונים, עזרו לצוות לקבל תמונה מלאה יותר ולבנות בשבילי תוכנית טיפול לתקופת האשפוז.

נתנאל, בן 25, ירושלים

באופן כללי, במקרה שאנחנו זקוקים לאשפוז, נוכל לבחור את בית החולים שנרצה להתאשפז בו.

כל בית חולים לבריאות הנפש אחראי על אזור גאוגרפי מסוים. בבית החולים הקרוב למקום המגורים שלנו צריכים תמיד לקבל אותנו.

נוכל להתאשפז בבית חולים שאינו נמצא באזור הגיאוגרפי שלנו, אם יש בו מיטות פנויות בזמן שאנחנו מעוניינים להתאשפז.
ההסכמה להתאשפז מרצון, שחתמנו עליה, כוללת הסכמה לקבל טיפולים רפואיים: מפגשים עם פסיכיאטר, טיפול קבוצתי, טיפול פסיכולוגי וכו’.

ההסכמה להתאשפז מרצון אינה כוללת הסכמה לשימוש באמצעי הגבלה [נש1] כגון קשירה ובידוד.

אם לא נרצה לקבל את הטיפול הרפואי שהצוות הרפואי ממליץ עליו, או שנסרב לשתף פעולה עם התוכנית הטיפולית, יכולים להחליט לשחרר אותנו.

טיפול בנזעי חשמל (ECT) מצריך חתימה נפרדת בטופס מיוחד.

חשוב שנדע שגם אם הגענו להתאשפז מרצון ושינינו את דעתנו, אם הצוות הרפואי מחליט שהמצב הנפשי שלנו מצריך אשפוז, הוא יכול לבקש להוציא הוראת אשפוז בכפייה ולטפל בנו ללא ההסכמה שלנו.

שחרור מאשפוז

כמטופלים שאושפזו בהסכמה, נוכל בכל זמן לבקש להשתחרר מבית החולים.
• כדי להשתחרר מבית החולים, נחתום על טופס בקשה. במקרים שבהם הצוות יחשוב שאפשר לשחרר אותנו, נשוחרר תוך 48 שעות ממועד הגשת הטופס.
• במקרים שבהם מנהל בית החולים חושב שהמצב שלנו אינו מאפשר שחרור אלא מצריך אשפוז בכפייה, הוא יוכל להחליט לפעול באחת משתי הדרכים הבאות לפי שיקולו:
לתת הוראת אשפוז לפרק זמן של עד 48 שעות.
לבקש באופן מידי הוראת אשפוז בכפייה מהפסיכיאטר המחוזי.
תיבת מידע
פסיכיאטר מחוזי
• פסיכיאטר מחוזי הוא פסיכיאטר ברשות המדינה, שמונה על ידי שר הבריאות.
• פסיכיאטר מחוזי הוא אחד משלושת הגורמים שבמסגרת סמכותם יכולים להורות על אשפוז בכפייה (השניים האחרים הם בית המשפט ומנהל בית חולים פסיכיאטרי).

אשפוז יום

המרכזים לטיפול יום ואשפוז יום הם חלק מהמערך האמבולטורי (טיפול שאינו באשפוז מלא) באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות.

המרכזים מהווים שלב ביניים עבור אנשים עם מוגבלות נפשית בין מגורים בקהילה לאשפוז בבית חולים.

בדרך כלל מרכזי טיפול יום צמודים למרפאות בקהילה ומרכזים לאשפוז יום צמודים לבתי החולים.

מטרת המרכזים היא להעניק טיפול אינטנסיבי במסגרת תומכת, ועל ידי כך להתמודד עם התקפים ומצבי משבר שלא ניתן לטפל בהם בטיפול מרפאתי.

מטרה נוספת היא להביא את המטופל לאיזון נפשי ותפקודי, למנוע אשפוז מלא ולאפשר המשך חיים בקהילה והשתתפות בתוכניות טיפול ושיקום.

הטיפול היומי כולל: טיפול ומעקב תרופתי, טיפול פסיכותרפיסטי (בשיחה) פרטני וקבוצתי ואבחון שיקומי.

המסגרת פועלת 5 ימים בשבוע והמטופלים נמצאים בה במשך 6-7 שעות ביום.

המסגרת כוללת ארוחת בוקר קלה, ארוחת צהריים, שתיה חמה וקרה.

הצוות המקצועי במרכזים הוא בעל מיומנות וניסיון בתחום האבחון והטיפול וכולל: פסיכיאטרי, אחים/אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק.
אנשים מגיל 18 ומעלה הסובלים מהפרעה נפשית או ממחלת נפש במצב חריף, שבגלל מצבם זקוקים למסגרת טיפול יומית פעילה, אך אינם זקוקים לטיפול במסגרת אשפוז מלא, ויש להם מסגרת משפחתית (או טיפולית) תומכת בקהילה.
הקבלה למרכזים לטיפול יום או אשפוז יום נעשית באמצעות הפניה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

קבלת המטופל כוללת בדיקת רופא למטרת אבחון וקביעת תוכנית אבחון וטיפול ראשונית.

בתוך 3 ימים ממועד קבלת המטופל לטיפול, תגובש תוכנית הטיפול ביחד עם המטופל ובאישור המטפל האחראי.

השירות במרכזים ניתן למטופלים ללא תשלום.

בדיקה בכפייה

החוק קובע שאסור לאשפז אותנו בכפייה בלי שנבדקנו לאחרונה על ידי פסיכיאטר.

הכוונה היא לבדיקה שביצענו בפרק הזמן של השבוע האחרון.

במקרה שלא נבדקנו לאחרונה, הפסיכיאטר המחוזי יכול להורות שייקחו אותנו לבדיקה בחדר המיון או במרפאה, גם בניגוד לרצון שלנו. בדיקה כזאת נקראת בדיקה בכפייה.

הפסיכיאטר המחוזי יכול להוציא הוראת בדיקה בכפייה רק לאחר פנייה של אנשי טיפול.

הפסיכיאטר המחוזי לא יכול להוציא הוראת בדיקה בכפייה בעקבות פנייה של קרובי משפחה, שכנים או גורמים אחרים שאינם אנשי טיפול.
פסיכיאטר מחוזי יכול להורות על בדיקה לא דחופה בכפייה, במידה שיש סימנים לכך שכל הסעיפים הבאים מתקיימים:

נראה שאנחנו נמצאים במצב נפשי קשה. למשל: אנחנו מבולבלים מאוד, חושבים בצורה לא מסודרת, מנותקים מהמציאות.

אנחנו מסרבים להיבדק מרצוננו על ידי פסיכיאטר.

הפסיכיאטר יחליט על בדיקה דחופה בכפייה כאשר קיים חשש שהמצב הזה יכול לסכן אותנו או אחרים באופן מידי.

שימו לב: הסעיפים שהוצגו מתארים גם את התנאים להוראה על טיפול מרפאתי בכפייה. [הפניה ל H4 מהו טיפול מרפאתי בכפייה)

הפסיכיאטר יחליט על בדיקה לא דחופה בכפייה כאשר אחד מהתנאים האלו מתקיים:

קיים חשש שהמצב שלנו יכול לסכן אותנו או אחרים באופן לא מידי.

היכולת שלנו לדאוג לצרכים הבסיסיים פגומה באופן קשה.

אנחנו גורמים לסבל נפשי חמור לאחרים, באופן שמפריע להם לשמור על אורח חיים תקין.

אנחנו פוגעים פגיעה חמורה ברכוש.
פסיכיאטר מחוזי יכול להורות על בדיקה לא דחופה בכפייה, במידה שיש סימנים לכך שכל הסעיפים הבאים מתקיימים:

נראה שאנחנו נמצאים במצב נפשי קשה. למשל: אנחנו מבולבלים מאוד, חושבים בצורה לא מסודרת, מנותקים מהמציאות.

אנחנו מסרבים להיבדק מרצוננו על ידי פסיכיאטר.

אחד מהתנאים האלו מתקיים:

קיים חשש שהמצב שלנו יכול לסכן אותנו או אחרים באופן לא מידי.

היכולת שלנו לדאוג לצרכים הבסיסיים פגומה באופן קשה.

אנחנו גורמים לסבל נפשי חמור לאחרים, באופן שמפריע להם לשמור על אורח חיים תקין.

אנחנו פוגעים פגיעה חמורה ברכוש.
הפסיכיאטר המחוזי שהוציא הוראה לבדיקה בכפייה, רשאי גם לקבוע מי יבצע את הבדיקה ובאיזה מקום תבוצע הבדיקה.

בנוסף לכך, הפסיכיאטר המחוזי מסמיך את “מבצעי ההוראה” – האנשים שאחראים להביא אותנו למקום הבדיקה.

במקרה שהתקבלה החלטה לערוך לנו בדיקה דחופה בכפייה, נקבל את ההודעה על הוראת הבדיקה בכפייה מהצוות שאחראי לקחת אותנו מהבית לבדיקה.

אם אנחנו בבית והוצאה לגבינו הוראה לבדיקה בכפייה, יגיע לביתנו צוות רפואי מטעם הפסיכיאטר המחוזי כדי לקחת אותנו לחדר המיון.

חובה על אנשי הצוות הרפואי להציג בפנינו מסמך בכתב לגבי ההוראה לבדיקה ולנהוג בנו בכבוד.

אם נתנגד, מותר להם לפרוץ את הדלת ולקחת אותנו לבדיקה תוך הפעלת כוח סביר. אם נגרם נזק לדלת מצדם, הם יהיו חייבים לדאוג לתיקון הנזק.

לפעמים יגיעו נציגי הפסיכיאטר המחוזי עם שוטר. חשוב שנדע כי הכוונה אינה לעצור אותנו, אלא להבטיח שיתקיים תהליך בדיקה בהוראת הפסיכיאטר המחוזי.

מומלץ כי ניקח אתנו חפצים וציוד הכרחי למקרה שנאושפז.
אם לא עברנו לאחרונה בדיקה פסיכיאטרית, הפסיכיאטר המחוזי צריך להתקשר אלינו ולשאול אם אנחנו מוכנים להיבדק.

יש לנו זכות לנסות לשכנע את הפסיכיאטר שאין צורך בבדיקה, וחובתו לשמוע אותנו ולהתחשב במה שאנחנו אומרים.

חשוב שנדע שאי-אפשר לערער על ההחלטה לחייב בדיקה בכפייה לאחר שההחלטה התקבלה.
הפסיכיאטר ישאל אותנו שאלות.

מותר לפסיכיאטר לאסוף מידע עלינו מבני משפחה, מהרופא המטפל ועוד.

אם הפסיכיאטר שבודק אותנו חושב שאנחנו זקוקים לאשפוז, הוא יכול לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי כדי שיוציא הוראת אשפוז.

חשוב לדעת: התוקף של הוראת אשפוז בכפייה הוא שבעה ימים. הצוות הרפואי יוכל להאריך אותה בעוד שבעה ימים (כלומר, להמשיך את האשפוז בכפייה) על ידי פנייה נוספת לפסיכיאטר המחוזי.

אשפוז בכפייה

אשפוז בכפייה הוא אשפוז המתבצע לפי החוק ובניגוד לרצון שלנו. במקרה של אשפוז, נצטרך להישאר במחלקה בבית החולים לאורך כל זמן הטיפול בנו, כולל בשעות הלילה, ורק בסוף האשפוז נוכל לחזור הביתה.

אשפוז בכפייה קורה כשמצבנו הנפשי יכול לסכן את עצמנו או אחרים, או במקרים שבהם קיימת פגיעה באורח החיים התקין של אדם אחר.
הגורמים שמוסמכים לתת הוראה לאשפוז בכפייה הם: הפסיכיאטר המחוזי; מנהל בית חולים פסיכיאטרי; בית המשפט, בצו בית משפט.

לדרכי התקשרות עם הפסיכיאטרים המחוזיים בלשכות הבריאות

לקריאה נוספת בנוגע לסמכויות של מנהלי בתי החולים ולצו בית משפט
החלטה על אשפוז בכפייה מתקבלת בעקבות פנייה אל הפסיכיאטר המחוזי מצד אדם בסביבתנו שחשב שההתנהגות שלנו או הצורה שבה אנחנו חיים, עלולות לסכן אותנו או אדם אחר.

הפנייה אל הפסיכיאטר המחוזי תיעשה רק על ידי אנשי טיפול: פסיכיאטר, רופא משפחה, עובדת סוציאלית, אחות, פסיכולוג קליני או אחות פסיכיאטרית.

מדובר באנשי מקצוע שבדקו אותנו והתרשמו שהתנאים לבדיקה בכפייה מתקיימים.

בפניה של בני משפחה, חברים או שכנים לפסיכיאטר המחוזי, הם יקבלו הנחיה לפנות לאיש טיפול שיבדוק אותנו, וייצור קשר עם הפסיכיאטר המחוזי בהתאם.

לצורך הבדיקה ניתן לפנות גם לגורם טיפולי פרטי.

אחי מאובחן עם מאניה דיפרסיה ויש בינינו קשר קרוב וטוב. אני יודע לזהות כשהוא נמצא במאניה ומודאג בעיקר מהנהיגה הפרועה שלו בתקופות כאלו. בפעם האחרונה שזה קרה, פניתי לפסיכיאטר המחוזי, שהדריך אותנו לקבוע פגישה עם הפסיכיאטר של אחי, ולעדכן אותו. אחי ניסה לשכנע אותי שהכול בסדר, אבל אני מנוסה ומעדיף שהוא יכעס עליי מאשר שאצטער על משהו שיכולתי למנוע.

ליאור, בן 38, דימונה

הפסיכיאטר המחוזי או פסיכיאטר בודק מטעמו צריכים להשתכנע שכל התנאים הבאים מתקיימים יחדיו:

אנחנו מאובחנים עם מחלת נפש.

בגלל המחלה שלנו אנחנו מבולבלים מאוד, חושבים בצורה לא מסודרת, מנותקים מהמציאות ומתקשים לקבל החלטות בצורה הגיונית.

אנחנו עלולים לסכן באופן מידי את עצמנו או אחרים.

המחלה שלנו היא הסיבה לכך שאנחנו עלולים לסכן את עצמנו או אחרים.
• אם אנחנו מסכימים לאשפוז, נוכל להגיד לאנשי הצוות שאנחנו מוכנים לחתום על טופס הסכמה לאשפוז.
• חשוב שנדע כי חתימה על הסכמה לאשפוז לא תבטל בהכרח את האשפוז בכפייה. לדוגמה, במקרים שבהם הצוות משוכנע כי בגלל המצב הנפשי שלנו אנחנו לא כשירים לחתום על מסמך ההסכמה, האשפוז ייעשה בכפייה .
הוראה ראשונה של הפסיכיאטר המחוזי מתייחסת לאשפוז של עד 7 ימים, והוראה נוספת של הפסיכיאטר המחוזי מאפשרת המשך אשפוז בכפייה לפרק זמן של עד 7 ימים נוספים. אולי כדאי להוסיף פה שגם מנהל בית החולים יכול להאריך את האשפוז בכפייה לעד 48 שעות.

אם עברו שבועיים מתחילת האשפוז והצוות הרפואי חושב שצריך להמשיך את האשפוז, ההחלטה לגבי הארכת האשפוז תעבור לוועדה הפסיכיאטרית.

הוועדה יכולה להחליט שנישאר באשפוז למשך שלושה חודשים נוספים לכל היותר.

אם לאחר שלושה חודשים או בסוף התקופה שקבעה הוועדה בהחלטה קודמת, צוות המחלקה חושב שצריך להמשיך את האשפוז שלנו, יתקיים דיון נוסף בוועדה – הפעם, הוועדה יכולה להחליט שנישאר באשפוז לתקופה של עד שישה חודשים נוספים.

יש לנו את הזכות להביא איתנו לוועד מלווה או עו”ד שייצג אןתנו מול הוועדה.

הוועדה יכולה להאריך את האשפוז שוב. אין מגבלה בחוק על משך האשפוז.

אפשר לערער על החלטות הוועדה בפני בית משפט מחוזי.
אם נקבע כי שהאשפוז שלנו דחוף, נאושפז מיד במחלקה. רצוי שנודיע מיד לאנשי הצוות שאנחנו לא מסכימים עם ההחלטה לאשפז אותנו, ושאנחנו מבקשים לערער על ההחלטה. מומלץ שנסביר בצורה רגועה מדוע אנחנו מתנגדים לאשפוז.

נוכל להיעזר באדם מטעמנו, למשל בן משפחה.

הפגישה שלנו עם הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לגבי הערעור על האשפוז לא תתקיים מיד, אלא תוך 5 ימים לכל היותר.
אם נקבע על ידי הפסיכיאטר המחוזי שהאשפוז אינו דחוף, הוא יבוצע תוך 10 ימים לכל היותר.

בזמן הזה אנחנו יכולים לערער על ההחלטה, לכן חשוב שנגיד מיד לרופא שבודק אותנו, שאנחנו מתנגדים לאשפוז.

אם נצהיר מיד שאנחנו לא מסכימים לאשפוז, ייקבע לנו דיון בערעור לפני שאנחנו אמורים להתאשפז.

פסיכיאטר מחוזי או נציג מטעמו ימסרו לנו את הפרטים לגבי כינוס הוועדה והמקום שהיא תיערך בו.

הוועדה תתכנס באחד מבתי החולים, קרוב ככל האפשר לאזור המגורים שלנו.

צריך כבר פה לעשות הפניה לתיבת המידע של ועדה פסיכיאטרית
בוועדה נשב מול שלושת חברי הוועדה, שהם משפטן ושני פסיכיאטרים.

חברי הוועדה יקראו חומר רפואי ואישי עלינו וישאלו שאלות על המצב הנפשי שלנו.

לבני משפחתנו יש זכות לדבר בפני הוועדה, גם אם אנחנו לא מעוניינים בכך.
זכותנו להביע את דעתנו ולנסות לשכנע את הוועדה שאנחנו לא צריכים אשפוז.

יש לנו זכות להציע פתרון אחר שמתאים לדעתנו.

יש לנו זכות שחבר, בן משפחה או אדם אחר מטעמנו יהיו אתנו בוועדה, וזכותנו גם שהם ידברו עם חברי הוועדה לטובתנו.

במידה שאנחנו מאושפזים בהוראת פסיכיאטר מחוזי, יש לנו זכות לייצוג בפני הוועדה של עורך דין מטעם הסיוע המשפטי במימון המדינה.

במידה שהאשפוז נעשה על פי צו בית משפט, אנחנו זכאים לייצוג של עורך דין מהסנגוריה הציבורית במימון המדינה.

עורכי הדין מהסיוע המשפטי ומהסנגוריה הציבורית מייצגים אותנו ואת מה שאנחנו רוצים. בשני המקרים מדובר בעורכי דין מטעם משרד המשפטים, והם אינם קשורים למשרד הבריאות או לבית החולים.

יש לנו זכות לתרגום הדברים שנאמרים בוועדה לשפה שאנחנו מדברים בה. התרגום יכול להתבצע על ידי אחד מחברי הוועדה, על ידי איש צוות מבית החולים שאינו קשור לטיפול בנו, או על ידי מתורגמן מקצועי על חשבון משרד הבריאות.
עם הקבלה שלנו לאשפוז בכפייה או לטיפול מרפאתי בכפייה, מנהל המסגרת ימסור לנו טופס שמפרט את הזכות שלנו לייצוג משפטי.

המנהל יסביר לנו את המשמעות של הזכות, מה מצוין בטופס ומהן הדרכים ליצירת קשר עם האחראי לייצוג משפטי.

לאחר מכן נחתום על הטופס ונאשר שקיבלנו הסבר על הזכות לייצוג משפטי.

במידה שאיננו מעוניינים בייצוג משפטי, נחתום על טופס שמצהיר זאת.

מה חשוב לדעת על הזכות לייצוג משפטי?

גם אם הודענו שאנחנו לא מעוניינים לקבל ייצוג משפטי, בכל שלב נוכל להתחרט ולבקש לקבל את הייצוג.

הזכות לייצוג של עורך דין בוועדה אינה תלויה ביכולת הכלכלית שלנו, והייצוג אינו בתשלום.

הזכות לייצוג משפטי מתייחסת גם לעצם האשפוז וגם לטיפולים ולתנאים במהלך האשפוז. למשל: טיפול בנזעי חשמל, שימוש באמצעי הגבלה באשפוז פסיכיאטרי. [הפניה לשימוש באמצעי הגבלה]

מספר הטלפון של המוקד לסיוע משפטי: 073-3927788. המוקד פועל בימים א-ה, בין השעות 16:00-08:00.

טופס בקשה לסיוע משפטי
אם הוועדה תקבל את הערעור שלנו, נשוחרר במועד שהוועדה תקבע.

אם הוועדה לא תקבל את הערעור שלנו, ייתכן שנישאר עד שבועיים באשפוז. לאחר מכן ייתכן שהצוות יחליט לפנות לוועדה הפסיכיאטרית בבקשה להאריך את האשפוז.

אם אנחנו מעוניינים בכך, זכותנו לבקש כי במקום אשפוז בכפייה תינתן לנו הוראת טיפול בכפייה במרפאת בריאות הנפש.

הוועדה תהיה חייבת להביא זאת בחשבון, כי זה צעד שמגביל פחות את החירות שלנו.
יש לנו זכות לערער על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להאריך את האשפוז שלנו.

את הערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהמועד שבו נמסרה החלטת הוועדה.

האפשרות לייצוג משפטי חינם מטעם הלשכה לסיוע משפטי תיבדק לפי תנאי הלשכה.
תפקידה של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית הוא לבדוק שלא נאושפז בכפייה ושלא נקבל טיפול מרפאתי בכפייה, אלא אם כן מתקיימים התנאים הקבועים בחוק שמחייבים זאת.

הוועדה פועלת בהתאם להוראות “חוק טיפול בחולי נפש”.

בדרך כלל הוועדה מתכנסת בבית החולים שאנחנו מטופלים בו.

חברי הוועדה הם: משפטן ושני פסיכיאטרים. הם לא מכירים אותנו והם אינם רופאים במחלקה שאנחנו מטופלים בה.

הוועדה דנה בהארכות האשפוז שלנו, בין שאושפזנו עקב הוראת אשפוז של פסיכיאטר מחוזי ובין שאושפזנו עקב צו אשפוז של בית המשפט.

מטרת הוועדה היא להחליט בנוגע להמשך האשפוז בכפייה.
החלטה על שחרור מאשפוז בכפייה.

החלטה על המשך אשפוז בכפייה.

החלטה על חופשות כשמדובר באשפוז בצו בית משפט.

החלפה של אשפוז בכפייה לפי צו בית משפט בטיפול מרפאתי בכפייה.

הפעלת אשפוז בכפייה שאינו דחוף (אשפוז שמתבצע תוך 10 ימים לכל היותר ולא באופן מידי).

זימון בן משפחה או כל אדם אחד לוועדה, גם ללא ההסכמה שלנו.

בחינה של חלופות אשפוז.
טיפול מרפאתי בכפייה הוא טיפול שניתן במרפאה בקהילה. הטיפול ניתן במהלך שעות היום ואינו דורש אשפוז בבית החולים. אפשר לקבל את הטיפול במרפאות בקהילה או במרפאות החוץ של בית החולים.

אם לא נגיע למרפאה במועד שנקבע או לא נסכים לקבל את הטיפול, המרפאה תדווח על כך לפסיכיאטר מחוזי, והוא רשאי לפי חוק להורות במקום זה על אשפוז בכפייה.

ההוראה על ל טיפול מרפאתי בכפייה תהיה בתוקף לתקופה של לא יותר משישה חודשים.
לנו או למישהו מטעמנו יש זכות לשוחח עם אנשי הצוות במרפאה על דרכי הטיפול בנו, והצוות חייב להקשיב לנו ולהתחשב בעמדה שלנו.

יש לנו זכות לבוא עם אדם/מלווה מטעמנו שיהיה אתנו במרפאה הפסיכיאטרית.

מותר לנו לערער על ההוראה לטיפול מרפאתי בכפייה.

הליך הערעור יכלול את השלבים הבאים:

פנייה בכתב- נצטרך לכתוב מכתב לפסיכיאטר המחוזי ולמרפאה, לשלוח אותו בפקס או בדואר האלקטרוני, ולשמור עותק אצלנו.

קבלת תגובה ומועד לדיון- ייקבע לנו דיון בערר בפני ועדה פסיכיאטרית תוך עשרה ימים לכל היותר.

יש לנו זכות לבוא עם אדם/מלווה/עורך דין מטעמנו שיהיה אתנו בוועדה הפסיכיאטרית.

שימוש בבידוד או קשירה באשפוז פסיכיאטרי

אמצעי הגבלה הם שם כללי לקשירה או הכנסה לבידוד שלנו במהלך אשפוז פסיכיאטרי.

אנחנו חייבים להתנהג בהתאם לכללי ההתנהגות במחלקות הפסיכיאטריות.

חשוב תמיד לנהוג בצורה מכובדת כלפיי הצוות וכלפי מטופלים אחרים.

גם אם ההתנהגות שלנו לא עומדת בכללים הללו, אסור לקשור אותנו או לשים אותנו בבידוד, אלא במקרים קיצוניים.
קשירה או בידוד שלנו יכולים להתבצע רק אם יש סיכון גבוה שנפגע בעצמנו או באחרים.

גם במצבים כאלה, על אנשי הצוות לנסות תחילה להרגיע אותנו ולהימנע ככל האפשר מקשירה ומבידוד.

הוראה לקשירה או לבידוד שלנו תינתן על פי שיקול דעת רפואי.
אסור להפעיל אמצעים מגבילים כעונש או כדי ללמד אותנו לקח.

אסור לקשור או לבודד אותנו אם התנהגנו בתוקפנות, אך נרגענו מיד.

אסור לקשור או לבודד אותנו מפני שסירבנו לבצע הוראה של איש צוות.

אסור לקשור או לבודד אותנו מפני שסירבנו לקבל זריקה או תרופה.

אסור לקשור או לבודד אותנו כי התנגדנו לאשפוז בכפייה.

אסור לקשור או לבודד אותנו אם קיללנו.

אסור לקשור או לבודד אותנו אם פגענו ברכוש.

אסור לקשור או לבודד אותנו מפני שצעקנו או היינו במצב של “אי-שקט”.
אם קשרו אותנו או הכניסו אותנו לחדר בידוד, זמן הקשירה או הבידוד צריך להיות קצר ביותר.

הצוות לא אמור להשאיר אותנו בבידוד עד שנירגע לגמרי.

כל חצי שעה אחות או רופא צריכים לבדוק אותנו.

אם אנחנו נמצאים במצב רגוע יותר, יש לשחרר אותנו.

הוראת הרופא להגבלה שלנו היא לשעה, והוא רשאי להאריך אותה לשעה נוספת. הארכת זמן הקשירה או הבידוד תיעשה בהתייעצות עם רופא נוסף.

משך ההגבלה שמאושרת על ידי הרופאים לא יעלה על 10 שעות מתחילת ההגבלה.

הארכות נוספות של ההגבלה צריכות לקבל אישור של גורמים נוספים: מנהל המחלקה ומנהל בית החולים.
במידה שאנחנו יכולים, נדבר עם איש הצוות, נסביר את מצבנו ונגיד לו מה יעזור לנו להירגע במקום קשירה או בידוד.

יש לנו זכות לאכול, לשתות ולצאת לשירותים במהלך הקשירה או הבידוד.

לנשים יש זכות שאשת צוות תהיה נוכחת בעת הקשירה או הבידוד.

אם נקשרנו או הוכנסנו לבידוד יש לנו זכות שיודיעו על כך בהקדם האפשרי לקרוב משפחה שלנו או לאדם קרוב אחר.

יש לנו זכות לבקש שאדם קרוב יבקר אותנו בחדר הקשירה או הבידוד. הביקור ייעשה רק באישור הרופא ובפיקוח של האחות האחראית.